מאת: אראל
איכה א17: "
פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, אֵין מְנַחֵם לָהּ; צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו, הָיְתָה יְרוּשָׁלַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם.
"
אחרי שתיארה את מכאוביה,
פרשה (הושיטה)
ציון בידיה כדי לבקש עזרה ותשומת-לב מעוברי הדרך, אבל אף אחד
לא ניחם אותה; וגם זה היה חלק מהעונש
שה' ציווה להעניש את בני
יעקב , שכל העמים המתאספים
סביביו הם
צריו ואינם רוצים לנחמו;
וירושלים היתה בעיניהם כאישה
נידה, שכולם מתרחקים ממנה.
1.
פרישת יד מציינת תפילה, כמו ב
שמות ט29: "
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה 'כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר
אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה', הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד; לְמַעַן תֵּדַע כִּי לה' הָאָרֶץ
",
מלכים א ח38: "
כָּל תְּפִלָּה כָּל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ
וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה; וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם
",
תהלים קמג6: "
פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ, נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה
". ציון פרשה יד כדי להתפלל, אבל ה' לא שמע את תפילתה ולא ניחם אותה
(ע"פ רמ"ד ואלי) , וכמו שניבא ישעיהו,
ישעיהו א15: "
וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם, גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ; יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ
".
2.
פרישת יד מציינת גם הנעת יד מתוך צער וייאוש, כמו ב
ישעיהו כה11: "
וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת, וְהִשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ עִם אָרְבּוֹת יָדָיו
"
(ע"פ
רש"י) , וכן
ירמיהו ד31: "
כִּי קוֹל כְּחוֹלָה, שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה; קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ,
תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ ; 'אוֹי נָא לִי, כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים'
".
3.
פרישת יד מציינת גם הושטת יד, כדי לקרוא לזולת ולמשוך את תשומת-ליבו, כמו ב
ישעיהו סה2: "
פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם אֶל עַם סוֹרֵר, הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא טוֹב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם
". בפסוקנו הכוונה, שציון מושיטה את ידיה לאותם "עוברי-דרך" שנזכרו
בפסוק 12, ששמעו את סיפורי צרותיה, ומבקשת שיתנו לה יד, יעזרו לה וינחמו אותה; אבל הם מתעלמים.
ירושלים נחשבת בעיני העמים כאישה נדה, כמו
בפסוק ח ו
בפסוק י, וכולם מתרחקים ממנה; אבל גם זו לטובה: "
כדי שיתרחקו ממנה ולא יעשו אותה מטרופולין שלהם, שאינה ראויה לחיצונים ולערלים
"
(רמ"ד ואלי) . ואכן, ירושלים מעולם לא היתה עיר-בירה של העמים שמסביבה (רק של
ממלכת ירושלים הצלבנית) - לא היתה אף ממלכה ערבית או מוסלמית שבירתה ירושלים.